כן. נוצרי יכול להפוך לשטניסט תאיסטי. השאלה הקשה יותר היא מה השינוי הזה יהיה בפועל.
מסורות נוצריות מציבות בדרך כלל את השטן בתפקיד היריב ומפנות את הפולחן לאלוהים. שטניזם תאיסטי אינו משנה את העמדות האלה כלאחר יד: הוא רואה בשטן ישות רוחנית ממשית שראויה להתמסרות. מעבר ממסגרת אחת לאחרת משנה אמונה מרכזית בנוגע לאלוהות, לסמכות, לפולחן ולזהות דתית.
שינוי דת אינו זהה לכעס
אפשר לכעוס על כנסייה, להתאכזב מנוצרים או לבקר תאולוגיה נוצרית בלי להפוך לשטניסטים. גם עזיבת הנצרות אינה מכוונת אוטומטית לדת הבאה שתאמצו.
אם העניין שלכם בשטניזם תלוי כולו בהתנגדות למשהו שזה עתה עזבתם, תנו לכך זמן. למחויבות דתית עמידה צריך להיות מרכז חיובי משלה.
אין צורך להוכיח דבר במהירות
אין לכנסייה תועלת בכך שאדם ישנה את דתו לפני שהוא מוכן. קראו. שאלו שאלות לא נוחות. השוו מקורות. כתבו הערות. בקרו בלי להצטרף. אם דעתכם משתנה שוב, זה מידע, ולא כישלון.
הכנסייה אינה דורשת התנערות דרמטית ממשפחה, מחברים או מקהילות קודמות כהוכחה לכנות. די במחלוקת בריאה ובגבולות אישיים.
מה באמת צריך להשתנות?
לכל הפחות, שטניסט תאיסטי צריך להתכוון למשהו דתי כשהוא מדבר על השטן. עבור הכנסייה הזאת, השטן אינו רק סמל למרד או כלי לביקורת על הנצרות. ההתמסרות מופנית לישות שנתפסת כקיימת באופן שאינו תלוי במי שעובדים אותה.
העשייה יכולה לכלול לאחר מכן תפילה, מדיטציה, טקס, קריאה, התמסרות פרטית וקהילה. אף אחת מהן אינה חייבת להיות תיאטרלית, יקרה או פומבית.
ומה לגבי רעיונות נוצריים שעדיין מלווים אתכם?
אנשים כמעט אף פעם אינם משנים תפיסת עולם שלמה בן לילה. נוצרים לשעבר עשויים להמשיך לחוות פחד, אשמה, קשר לתפילות מוכרות, חיבה לחלקים מהתרבות הנוצרית או חוסר ודאות לגבי תורות ישנות. העמדת פנים שהתגובות האלה נעלמו בדרך כלל מקשה על בחינתן.
התייחסו אליהן ברצינות בלי לראות בכל רגש ראיה על־טבעית. מעבר דתי יכול לכלול תאולוגיה, היסטוריה משפחתית, הרגל, זהות ופסיכולוגיה בעת ובעונה אחת.
האם אפשר לחזור?
כמובן. חופש דת כולל את החופש לעזוב אותנו. מי שחוזרים בהמשך לנצרות, נעשים אתאיסטים, מצטרפים למסורת אחרת או פשוט מפסיקים להזדהות כשטניסטים, אינם חייבים לכנסייה מופע של נאמנות.
מבחן טוב יותר מהשאלה ״האם שיניתי את דתי?״
שאלו במה אתם באמת מאמינים כשאיש אינו צופה בכם. שאלו אם להתמסרות לשטן יש משמעות מעבר להתנגדות לדתכם הקודמת. שאלו אם העשייה גורמת לכם להיות אחראים יותר לבחירות שלכם, ולא פחות.
אם התשובה אינה ברורה, גם חוסר ודאות הוא מצב לגיטימי שאפשר להישאר בו.