מנקודת המבט של מסורות נוצריות רבות, שטניזם הוא רע בהגדרה: השטן הוא יריבו של אלוהים, ולכן פולחן שמופנה אליו הוא טעות דתית או מרד.
שטניסט תאיסטי אינו שותף להנחת היסוד הזאת. לכן ויכוחים על השאלה אם שטניזם הוא ״רע״ נעשים לעיתים מעגליים. כל צד משתמש במסקנה של התאולוגיה שלו כהגדרה של המילה.
השאלה עדיין חשובה
דחיית הגדרה נוצרית אינה מבטלת את האתיקה. כנסייה עדיין צריכה להשיב על שאלות רגילות בנוגע לנזק, לכנות, להסכמה, לסמכות, לאחריות וליחס למי שחולקים עליה או עוזבים אותה.
השאלות האלה מלמדות יותר מהשאלה אם סמל מסוים מעורר פחד בתרבות.
מה הכנסייה השטנית העליונה שוללת?
הכללים שפרסמנו שוללים כפייה, התעללות, הטרדה, פוליטיקה קיצונית, אלימות, איומים ופעילות בלתי חוקית. דרגה אינה מקנה רשות להפר את הסכמתו או את פרטיותו של אדם אחר.
אנחנו גם שוללים את הרעיון שחירות אישית פירושה פטור מתוצאות. למי שעומד על ריבונותו יש סיבה חזקה אף יותר לשאת בתוצאות הבחירות שלו.
למה הסטריאוטיפ נשאר?
במשך מאות שנים, ״שטניסט״ היה לעיתים קרובות האשמה לפני שהיה זהות שאנשים בחרו לעצמם. סיפורים על עבודת השטן שימשו בפולמוסים, בהאשמות בכישוף, בסיפורים נגד כופרים, בפולקלור ובהמשך גם בתרבות האימה. שטניסטים מודרניים שמצהירים על זהותם ירשו שם שכבר היה רווי משמעות עוינת.
ההיסטוריה הזאת אינה מוכיחה ששטניסטים מודרניים הם מוסריים. היא מסבירה למה התווית לבדה אינה קיצור דרך טוב להכרעה בשאלה.
האם הכנסייה הופכת טוב ורע?
לא. איננו לוקחים רשימה מוסרית נוצרית ומשבחים באופן מכני כל מה שסומן בה כאסור. היפוך לשם היפוך עדיין משאיר לנצרות את קביעת סדר היום.
במקום זאת, הכנסייה מדגישה אחריות, כנות, הסכמה, ריסון, לימוד ואת זכותם של אנשים לבחור את דתם בעצמם.
דרך טובה יותר לשפוט אותנו
קראו את כללי הממשל. בדקו מה קורה כשחבר חולק על עמדה. בדקו אם מותר לעזוב בלי פעולת נקם. בדקו אם מנהיגים מפרסמים מגבלות על סמכותם. השוו בין הצהרות פומביות להתנהגות בפועל.
אפשר עדיין להגיע למסקנה שעבודת השטן שגויה מבחינה תאולוגית. המחלוקת הזאת ממשית, ואין צורך להסוות אותה. אבל היא שונה מהטענה שכל מי שמשתמש במילה שטניסט מחויב משום כך לאכזריות.