אנשים פוגשים שטניזם לעיתים קרובות דרך כותרות, מחאות, תביעות, סרטים, מוזיקה או אסתטיקה ברשת. לכן סביר לשאול אם ארגון שטני חדש הוא בראש ובראשונה מיזם פוליטי או תיאטרלי.
הכנסייה השטנית העליונה אינה כזאת. הטענה המרכזית שלנו דתית: אנחנו מאמינים שהשטן ממשי, ואנחנו עובדים אותו.
מה פירוש ״דתי״ כאן?
פירושו שהפעילויות המרכזיות הן התמסרות, לימוד, טקס, תפילה, התבוננות, קהילה ופיתוח מסורת תאולוגית משותפת. חבר יכול להשתתף בשקט בלי לקדם תוכנית פוליטית או להציג זהות שטנית בפני קהל.
ההבחנה הזאת גם מסבירה למה הכנסייה מקדישה זמן לדברים שנראים לא מרגשים, כמו כללי ממשל, ארכיונים, קריאות, תהליכי חברות והסברי מינוח. מוסדות נעשים לקהילות דתיות דרך עשייה חוזרת ואחריות, ולא לפי הדרמטיות של הדימויים שלהם.
איננו טוענים שפוליטיקה לעולם אינה נוגעת בדת
אנשים דתיים חיים בחברות פוליטיות. לחברים יהיו דעות על חוק, זכויות, בחירות, מלחמה, ביטוי, אפליה ומדיניות ציבורית. עם זאת, הכנסייה עצמה אינה בנויה סביב מצע מפלגתי או אסטרטגיה של אקטיביזם פוליטי.
זהו תיאור של מטרת המוסד, ולא דרישה מחברים להיות לא־פוליטיים.
למה ההבחנה חשובה?
אם אדם רואה בשטן סמל, למעשה פומבי שמשתמש בדימויים שטניים יכולה להיות משמעות פוליטית בלי לטעון שהוא פולחן של התמסרות. אם אדם רואה בשטן אל, לאותם דימויים יכולה להיות משמעות מקודשת. צופים עלולים להחמיץ את ההבדל בגלל החפיפה באוצר המילים החזותי.
התשובה שלנו אינה לצעוק שצד אחד ״אמיתי״ והאחר ״מזויף״. היא לנסח את ההבדל התאולוגי בדיוק מספיק כדי שהקוראים יוכלו להחליט אם הוא חשוב להם.
איך מעריכים את הטענה שלנו?
בדקו במה הארגון משקיע בפועל את זמנו. קראו את עמודי האמונות והעשייה. בדקו אם הכנסייה מפרסמת את כללי הממשל שלה ואת מעמדה המשפטי. בחנו את הארכיון, כלי החברים, הטקסים והכתיבה המעמיקה. אלה מדדים חזקים יותר למטרת המוסד מסיסמה על אותנטיות.
אנחנו מכנים את עצמנו כנסייה משום שאנחנו מנסים לבנות קהילה דתית. יש לקבל או לדחות את הטענה לפי התיעוד שאנחנו יוצרים, ולא לפי עוצמת החזרה שלנו על המילה.